אפילפסיה
אפילפסיה היא קבוצת מחלות המתאפיינות באירועים חוזרים של הפרעה חולפת בתפקוד המוח הנובעת מפעילות חשמלית מוחית מוגברת שאינה תקינה. לא כל פרכוס מעיד על מחלת אפילפסיה וקיימים גורמים שונים היכולים לגרום לפרכוסים (כמו למשל פרכוסי חום, הרעלות שונות ופגיעת ראש).
השכיחות של אפילפסיה היא כ- 0.2-.04 אחוזים מהאוכלוסיה. במרבית המקרים מתפתחת המחלה בין גיל 5 לגיל 25. אולם היא עלולה להתפתח גם מוקדם או מאוחר יותר.
מהם התסמינים של התקף אפילפטי ?
קיימים סוגים שונים של התקפים המכתיבים תסמינים שונים.
פרכוס כללי טוני קלוני- מדובר בפרכוס בו מתרחש אובדן הכרה. הפרכוס מתחיל בשלב הנמשך כ- 10-30 שניות ובו עווית וכיווץ של הגפיים עם התקשחות של הגוף ונפילה. כיווץ שרירי הנשימה יכול להפיק גניחה או צעקה בתחילת ההתקף ולהכחלת העור. שלב זה עלול גם לגרום לנשיכת הלשון.
בשלב השני מופיע שלב בו השרירים מכווצים ומורפים לסירוגין במשך 30 שניות או יותר. הנישמה חוזרת והכחלון נעלם. הפה יכול להתקצף עם ריר. כיווצי השרירים נעלמים בהדרגה עד שכל התנועות פוסקות והשרירים נהיים רפויים. רפיון השרירים יכול לגרום לבריחת שתן. החולה נותר בחוסר הכרה הנמשך עד כחצי שעה. בהתאוששות סובל החולה מבלבול ומכאבי ראש. החזרה להכרה מלאה אורכת כ- 10-30 דקות.
פרכוס כללי המתבטא בניתוק- מדובר בהתקפים קצרים המופיעים בדרך כלל בגיל הילדות, אשר חולפים בדרך כלל מעצמם עם ההתבגרות. הפרכוסים מתאפיינים באובדן הכרה קצר למשל 5-10 שניות שאינו מלווה באובדן שליטה על השרירים או נפילה. במקרים רבים מופיעים גם תסמינים כמו מצמוץ עיניים או סיבוב קל של הראש. עם הפסקת האירוע החולה חוזר מיד להכרה מלאה ובמקרים רבים אינו מודע לקיום ההתקף. ייתכנו עד מאות פרכוסים כאלו ביום ולכן ילד הסובל מהפרעה זו עלול לסבול מקשיים בלימודים ובחברה ולהחשב בטעות למפגר.
פרכוס חלקי פשוט- פרכוס שאינו מלווה באובדן הכרה. מתבטא על ידי הפרעה פתאומית שעשויה להיות קשורה לתחושה או לתנועה של גפה.
פרכוס חלקי מורכב- דומה לפרכוס הפשוט אולם במקרה כזה חלק גם הפרעה ברמת ההכרה התגובתיות והזיכרון.
פרכוסים חלקיים משני הסוגים עלולים להיות מלווים בהופעה של אאורה- תחושה לא נוחה אשר מקדימה את ההתקף ועשויה לכלול כאבי בטן, חרדה, ותחושה של ריח או טעם לא נעימים בפה.
מתי יש לפנות לרופא ?
בכל הופעה של פרכוס בילד שאינו מאובחן כסובל מאפילפסיה יש לפנות לרופא על מנת לשלול גורמים אחרים ולהגיע לאבחנה. אבחנה של אפילפסיה כוללת בדרך כלל בדיקה רפואית כללית ובדיקות דם שמטרתם לשלול גורמים אחרים. כמו כן יש צורך בביצוע בדיקת EEG- שהיא בדיקה בה רושמים את הפעילות החשמלית במוחו של הילד על ידי מדבקות המוצמדות לראש. הבדיקה מתבצעת בערות והיא אינה פולשנית ואינה כואבת. לעיתים יש צורך גם בביצוע בדיקת CT או MRI.
כיצד מטפלים באפילפסיה ?
במרבית המקרים לא מתבצעת אבחנה של אפילפסיה לאחר התקף בודד. לאחר ביצוע האבחנה ישנן אפשרויות רבות לטיפול תרופתי על מנת למנוע את הופעת ההתקפים. הטיפול מתמקד במניעת התקפים ולא בטיפול בהתקף ברגע שהופיעו. קיימות בשוק תרופות רבות אשר מתאימות להתקפים אפילפטים מסוגים שונים.
הטיפול המתאים יבחר על ידי הרופאים המטפלים בעת ביצוע האבחנה.
