זיהומים בדרכי השתן בילדים
זיהומים בדרכי השתן מופיעים ב- 3-5 אחוזים מהבנות וכ- 1% מהבנים. בבנות האירוע האשון מופיע לרוב עד גיל 5. בבנים הוא יופיע לרוב בשנת החיים הראשונה.
מהם התסמינים של זיהום בדרכי השתן ?
ישנן 3 צורות עיקריות לזיהומים בדרכי השתן בילדים:
פיילונפריטיס- מדובר בזיהום ודלקת המערבים את מערכת השתן ואת הכליה. המחלה מתבטאת בכאב במותן, חום, בחילה, הקאה ותחושה כללית רעה. בילדים ופעוטות הסימנים יכולים להיות לא ספציפים ולכלול צהבת, מיעוט באכילה, ירידה במשקל וחום.
ציסטיטיס- מדובר בזיהום פשוט של שלפוחית השתן. המחלה מתבטאת בתלונות של קושי וכאבים במתן שתן, תכיפות ודחיפות גבוהים במתן שתן, כאב בבטן התחתונה, ריח שתן רע. בדרך כלל המחלה לא מלווה בעליית חום.
בקטרוריה אסימפטומטית- זהו מונח המציין איתור של תרבית שתן חיובית בבדיקות ללא כל תסמינים. מדובר במצב שכיח יחסית בבנות שאינו מסוכן.
כיצד נוצר זיהום בדרכי השתן ?
כמעט תמיד מדובר בזיהום חידקי אשר מגיע דרך השופכה ועולה במערכת השתן כלפי מעלה. לעיתים נדירות מדובר בזיהום חידקי המגיע דרך הדם או בזיהום ויראלי. המקור העיקרי לחידקים הגורמים לזיהום הוא במערכת העיכול, והם מגיעים לשופכה בשל נוכחותם בחיתול או בשל היגיינה לא אופטימלית של איזור אברי המין ופי הטבעת. בבנים שלא עברו ברית מילה מקור החידקים יכול להיות מתחת לעורלה.
מהם גורמי הסיכון לזיהום בדרכי השתן ?
מין נקבי, זכר שלא נימול, הרטבה מתמדת ביום, חסימה בדרכי השתן, ניגוב מאחור קדימה, הפרעות במבנה דרכי השתן ועוד.
ככלל זיהומים בדרכי השתן נדירים יותר בבנים. במתבגרים המופיעים עם תסמינים של זיהום בדרכי השתן יש לשלול הדבקה במחלות המועברות במגע מיני.
כיצד מאבחנים זיהום בדרכי השתן ?
האבחנה מתבצעת על ידי תיאור הסימפטומים העיקריים, על ידי בדיקת שתן כללית ועל ידי תרבית שתן משתן הניתן לכלי סטרילי במעבדה. במידה וקיים חשד לפילונפריטיס יש צורך לעיתים גם בביצוע בדיקות כמו ספירת ושקיעת דם.
האם קיימת סכנה בזיהום בדרכי השתן ?
זיהום בדרכי השתן בדרך כלל אינו מסוכן. עם זאת, פיילונפריטיס עלולה לגרום לפגיעה בכליה ולהיווצרות מורסה כליתית ועד צלקת כלייתית- ולכן חשוב לטפל בהקדם. בנוסף- בבנים מתבגרים יש לשלול הדבקה במחלות המועברות במגע מיני והעלולות לגרום להפרעות נוספות בעתיד.
מהו הטיפול בזיהום בדרכי השתן ?
הטיפול המומלץ הוא טיפול אנטיביוטי דרך הפה ברוב המקרים. במקרה של פיילונפריטיס יש צורך לעיתים באישפוז וטיפול באנטיביוטיקה דרך הוריד. במקרים של זיהומים חוזרים (בעיקר בבנות) נותנים לעיתים טיפול אנטיביוטי מונע לתקופה ארוכה. בכל מיקרה של זיהום בדרכי השתן יש לשקול ביצוע הדמייה כגון אולטרא סאונד של הכליות ודרכי השתן על מנת לאתר סיבה אנטומית כלייתית להתפתחות הזיהום.
